פסק-דין בתיק ת"ק 46420-03-13

תביעה כספית בסכום של 15,000 ש"ח.

1.         התובע נרשם למכון כושר " אנרג'י" שבבעלות הנתבעת לפרק זמן של ששה חודשים החל מתאריך 2.9.12 ועד ליום 1.3.13 (להלן: " המנוי"). במסגרת המנוי אף רכש התובע כרטיסיית אימונים אישיים, אך לטענתו זכה ליחס מזלזל ומביך מצד צוות המכון עד אשר החליט להפסיק את המנוי. מאחר שלא קיבל החזר כספי הן בגין המנוי הן בגין כרטיסיית האימונים האישיים - הגיש תביעתו זו לפיה הוא דורש מהנתבעת סכום של 15,000 ש"ח.

2.         הנתבעת טוענת כי היה זה דווקא התובע אשר התייחס בגסות רוח למדריכו האישי, עד אשר הלה ביקש להפסיק לאמנו. עוד נטען כי התובע ניצל את כרטיסיית האימונים האישיים כמעט במלואה, כך שנותרו לו רק 3 אימונים אותם הוצע לו, אף כי התנהגותו לא הצדיקה זאת, להשלימם עם מאמן כושר אחר. אשר למנוי עצמו, זה מעולם לא בוטל על ידי התובע והוא היה זכאי לעשות שימוש בחדר הכושר כל עוד לא הסתיימה תקופת המנוי. אם ביכר שלא לעשות כן, הרי היתה זו בחירתו האישית ואין מקום לפצותו או להשיב לו כל סכום שהוא.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, שמעת את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

3.         עם תחילה המנוי, ובחודש 10.9.12, התובע רכש 24 אימונים אישיים וניצל את כולם (ראו כרטיסיה ראשונה, נספח לכתב ההגנה). לאחר מכן, ובתאריך 2.12.12 רכש התובע כרטיסיית אימונים נוספת בת 12 אימונים (להלן: " הכרטיסייה השניה") וניצל 9 מהם. מעיון בכרטיסייה השניה, שעותק ממנה צורף לכתב ההגנה, האימון האחרון היה בתאריך 13.1.13. נותרו אפוא לתובע 3 אימונים אישיים אותם לא ניצל ואין מחלוקת כי שוויו של כל אימון 150 ש"ח, ושווי שלושתם 450 ש"ח. מצאתי כי יש מקום להשיב לתובע סכום זה.

4.         אשר למנוי; הסכום ששילם התובע עבור 6 חודשים היה 1,674 ש"ח (בתוספת 250 ש"ח דמי הרשמה וביטוח) [ראו טופס הרשמה, נספח לכתב ההגנה]. מאחר שהתובע ניצל את כל כרטיסיית האימונים הראשונה ואף רכש בראשית חודש דצמבר 2012 את הכרטיסייה השניה בת 12 האימונים, הרי שניתן לקבוע כי הדברים התנהלו בהתאם לציפיותיו של התובע לפחות עד למועד זה. הוא המשיך להגיע למכון, ולדבריו הפסיק להגיע בחודש ינואר 2013 - דבר התואם גם את הרשום בכרטיסייה השנייה באשר האימון האחרון שנוצל על ידו (9/12) היה בתאריך 13.1.13.

5.         על פני הדברים, לא הגיע התובע עוד למכון לאחר מועד זה, אף כי נותר לו עוד כחודש וחצי עד תום תקופת המנוי. לדבריו ביקש לבטל את המנוי, ואילו הנתבעת טוענת כי לא עשה כן. לאור נטל ההוכחה המונח לפתחו של התובע בבחינת " המוציא מחברו", ובהעדר ראיה לטענתו של התובע, אינני פוסקת לו החזר דמי המנוי לפרק זמן זה.

6.         במהלך הדיון כאשר נשאל התובע הכיצד חישב את סכום התביעה (15,000 ש"ח) טען כי אימוני הכושר לא הביאו אותו לתוצאה לה ציפה. אינני מקבלת טענה זו שלא בא זכרה בכתב התביעה, ואיננה תואמת את העובדה כי המשיך ורכש כרטיסייה שנייה לאחר שהראשונה הסתיימה. טענה זו נועדה לבסס, בדיעבד, סכום תביעה גבוה עד-מאד.

7.         סוף דבר;

התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 450 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום,  י"ט אב תשע"ג, 26 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: